סיפור מלחמה

עידו סומך, לוחם שריון מעפולה:

עידו סומך הוא נהג טנק בשירות סדיר, בפלוגת 'מלכות החרמון' מגדוד 77 בחטיבה 7.

בבוקר השבעה באוקטובר מצא עצמו סומך לבדו במסע כאוטי של לחימה והישרדות, במהלכו הרג אינספור מחבלים והציל את חייהם של מאות אזרחים.

זה סיפורו, כפי שסיפרו בעצמו:

"בסביבות 7 בבוקר הוקפצנו להתראת 'גשם סגול' (התראת ירי פצמ"רים ורקטות). נכנסנו לטנקים ושמענו בקשר שמחבלים רבים מתקרבים לגדר.

נסענו, טנק המ"מ שלי והטנק שלנו, לעמדות אש. הוא נסע לעמדה 106 ואנחנו נסענו לגדר לעמדה 91.

בגדר נתקלנו בסביבות ה 10-15 מחבלים. חיסלנו אותם עם פגזים ודרסתי אחד.

אחרי שחיסלנו אותם, עשרות מחבלים התחילו להיכנס לשטח הארץ. הם ירו טיל נ״ט על הטנק שלי, ומפקד הטנק שלי, שי לוינסון, עף מהטנק וככל הנראה נהרג.

התותחן שלי, אריאל אליהו, נשאר בטנק אבל באותו זמן נראה כמת. הטען שלי, אופיר טסטה, עף גם הוא מהטנק. חלקו האחורי של הטנק עלה באש וחשבתי שגם הוא נהרג.

הטנק התמלא עשן. פתחתי מדף נהג וברחתי עם הטנק תחת אש טילי נ״ט ללא הפסקה.

התחלתי לנסוע לכיוון המדינה. בדרך עצרתי לבדוק אם התותחן שלי במקרה עדיין בחיים. כשעצרתי הטען שלי, אופיר, צעק לי ״סומך!״ והבנתי שהוא בחיים. יצאתי מהר מתא הנהג וראיתי אותו שוכב על הצריח מלא בכוויות מכף רגל ועד ראש ובסוג של הלם קרב.

אמרתי לו להיכנס לטנק ובדקתי את אריאל התותחן, שהיה עם דופק ונשימה חלשים מאד. ניסיתי לחלץ אותו מהטנק בזמן שהטען, אופיר, על הצריח. שמתי לב שככל שאני מושך אותו, אני מוריד ממנו את עורו השרוף.

אופיר, על הצריח, קלט דויד (דגם ג'יפ צה"לי ממוגן) מתקרב לכיווננו. סימנו לדויד לעצור כדי שיעזור לנו. הוא עצר לידנו ויצאו ממנו 2 מחבלים.

הטען אופיר קפץ חזרה לטנק וצעק לי "זה מחבל!". נכנסתי מהר לתא הנהג, דרסתי אותו ואת הדויד ונמלטנו משם. המחבל השני פתח עלינו באש אך לא פגע בנו.

בסופו של דבר לאחר נסיעה ממושכת הגענו לאזור קיבוץ רעים, שם התקיימה מסיבת הנובה. ראינו שם קרב ירי של מחבלים מול שוטרים, שבו נראה היה כי המחבלים מנצחים.

חסמתי את המחבלים עם הטנק שלא יפגעו בשוטרים. הטען, שהיה בסוג של הלם קרב, יצא מהטנק ללא הנשק והלך לשוטרים.